צוקרמן נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

בפני בקשה לסילוק תביעה על הסף, וזאת בטענה שהליך קודם יצר השתק עילה, המהווה מעשה בית דין.

רקע עובדתי וההליכים הקודמים בין הצדדים:

התובעת עבדה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, כאחות מוסמכת בבית החולים הדסה בירושלים, והיתה מבוטחת אצל הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "חברת הביטוח") במסגרת "פוליסת ביטוח לאחות" (להלן: "הפוליסה").

ביום 9.3.08 נאלצה התובעת לעבור ניתוח גניקולוגי קשה. התובעת פנתה לרופאים בכירים בבית החולים הדסה, שהיו מוכרים לה מעבודתה, ונותחה על ידם באופן אישי. שני הרופאים המומחים לא דרשו כל שכר בגין שירותיהם.

התובעת פנתה בדרישה לנתבעת שתשלם לה את עלויות הניתוח, אף שהיא עצמה לא שילמה אותן, ומשדרישתה לא נענתה, הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות (תק 3095/09, להלן: "התביעה הראשונה").

בעלה של התובעת הינו עורך דין במקצועו, והוא שניסח את כתב התביעה הראשון, כמו גם את כתב התביעה שבפני. בכתב התביעה הראשון ציינה התובעת את סכום התביעה, אך לא ציינה מהי עילת התביעה, ואף לא ציינה כי לא שילמה דבר בגין הניתוח. בסעיף 4 עד 10 לכתב התביעה ביקשה כי בית המשפט יפסוק תשלום מכוח הפוליסה וזאת על יסוד הצעת המחיר שצירפה לתביעה הראשונה.

כב' הנשיאה, השופטת דותן, דנה בתביעה הראשונה בהעדר התייצבות של חברת הביטוח. התובעת העידה בפי השופטת דותן, והודתה כי לא שילמה בגין הניתוח דבר ועל כן יש בידה הצעת מחיר בלבד. לאחר ששמעה את דברי התובעת, פסקה השופטת כדלקמן:

"ניתן לשער כי התחייבות הנתבעת לשאת בהוצאות הטיפול ניתנה רק ביחס להוצאות ממשיות וכנגד הצעת קבלות המעידות על ביצוע תשלום בפועל, ולכן, לפי שעה אין לראות את הנזק כמוכח. יחד עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי לקבל בכל זאת את התביעה, אולם, זאת – בכפוף לכך שהתובעת תמציא לנתבעת קבלות מקוריות המציינות כי אכן שילמה את הסכום שתבעה".

בידי התובעת לא היו קבלות כאלו, וכאשר פנתה לנתבעת לצורך קבלת הכספים פנייתה נדחתה, וזאת על יסוד פסק הדין דנן.

התובעת לא הגישה בר"ע על פסק הדין בתביעה הראשונה, אלא פנתה והגישה בקשה למתן הבהרה לפסק הדין. בסוף הבקשה התובעת כתבה:

" אומרים לי (בעלי ואחרים) שלדברים יש תימוכין משפטיים; כך כותב דניאל פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט" – "... אין ספק שהמונח "טובת הנאה אחרת" שבסעיף 1 לחוק עשיית עושר כולל חיסכון בהוצאות ".....והרי בכך שלא פניתי לחברת הביטוח בדרישה לממן את הניתוח כנקבע בפוליסה, חסכתי לחברה הוצאות בהתאם ... אי לכך בקשתי לכבוד בית המשפט היא להשלים את פסק הדין....".

השופטת דותן דחתה את הבקשה להבהרת פסק הדין וקבעה כי "פסק הדין כשלעצמו ברור ואינו טעון הבהרה". גם על החלטה זו לא ביקשה התובעת לערער, וכך הפך פסק הדין הראשון לחלוט.

ביום 28.12.10 הגישה התובעת לבית המשפט תביעה למתן סעד בעילה של "עשיית עושר ולא במשפט" בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט– 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"), ותבעה את הסכום שחברת הביטוח חסכה, לטענתה, בכך שלא נדרשה לשלם בהתאם לפוליסה.

חברת הביטוח הגישה כתב הגנה ובין היתר טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל השתק עילה.

התובעת הגיבה לטענה זו, באמצעות בעלה, וטענה שאין השתק עילה וזאת על יסוד מספר טעמים:

א. התביעה הראשונה היתה בעילה חוזית ואילו התביעה עתה היא בעילת עשיית עושר ולא במשפט ועל כן לא נוצר השתק עילה;

ב.הליך בבית המשפט לתביעות קטנות יוצר השתק פלוגתא בלבד, ואינו מקים השתק עילה.

ג.לא התקיים דיון בתביעה הראשונה, שכן הנתבעת לא התייצבה לדיון;

ד.לתובעת לא היה את יומה בבית המשפט: התובעת ביקשה כי בעלה ייצג אותה בתביעה הקטנה אך בקשה זו נדחתה.